פסק-דין בתיק ב"ל 33053-02-11

1.      לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.12.2010 אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

המסגרת העובדתית

2.      המערער, יליד 1948, נפגע בתאונת עבודה ביום 5.8.2008.

3.      ביום 21.7.2010 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למערער נכות נוירולוגית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 31(5)(א)III-II לתקנות ונכות אורטופדית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתקנות, כך שלמערער נכות משוקללת בשיעור 19% (מש/4).

4.      הן המערער (מש/1) והן המשיב  (מש/2) הגישו ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון.

אין מחלוקת כי ערר המערער התייחס לקביעות הועדה מדרג ראשון בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי.

מנגד, נחלקו הצדדים בשאלה אם ערר המשיב כולל הן ערר על שיעור הנכות שנקבעה והן ערר על היעדר דיון ב"מצב קודם" של המערער או שמא ערר המשיב מתייחס רק לסוגיית "מצב קודם". וזהו נוסח ערר המשיב:

  "טעתה הועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות בשיעור 19% לפי סעיפים 31(5) בין 2 - 3, 53(1)ב'.

לדעת המוסד הועדה הרפואית לא התייחסה למצב קודם.

הועדה לעררים מתבקשת לדון מחדש בקביעת דרגת נכות בהתייחס למצב קודם".

למחלוקת הצדדים אדרש בהמשך.

5.      ביום 20.10.2010 התכנסה הועדה הרפואית לעררים (להלן: הועדה) לדון בעניינו של המערער. הרכב הועדה כלל אורטופד, נוירולוג ופסיכיאטר. הועדה שמעה את המערער ובא כוחו. הועדה לא ביצעה בדיקה קלינית של המערער מכיוון שנותח מספר ימים לפני מועד ישיבת הועדה. לעניין ערר המשיב כתבה הועדה כך:

"הועדה עיינה בערר המוסד ולא מצאה לאילו רישומים מתייחס הערר. במידה וקיימים רישומים ספציפיים אשר יכולים להיות מצב קודם הועדה מבקשת לציינם. במידה ויש צורך בחומר ממשרד הביטחון יש לקבלו לפני מועד הועדה הבא בכדי למנוע דחיות מיותרות".

6.      ביום 8.12.2010 התכנסה הועדה בשנית לדון בעניינו של המערער. הועדה שמעה את המערער ובא כוחו, ביצעה בדיקה קלינית של המערער ועיינה במסמכים רפואיים. לסיכום קבעה הועדה:

"מבחינה אורטופדית - הועדה דוחה את ערר המוסד. לא נמצאו רישומים המעידים על קיומה של פתולוגיה קודמת בכתף המקנה נכות אורטופדית אותה יהיה ניתן להפחית מהנכות שנקבעה. לגבי גובה הנכות - טווחי התנועות שהתקבלו ע"י הועדה אינם מקנים נכות ספציפית. הקרע לכשעצמו כפי שעולה מבדיקת ה- C.T - ארטרוגרם מקנה נכות  בת 10% לפי 42(1)(ד) I ובכך גם דוחה את ערר התובע.

מבחינה נוירולוגית - התמונה הקלינית אשר תוארה לעיל תואמת ללא כל ספק ממצאי בדיקת E.M.G המעידים על פגיעה של עצב ולזרי בגובה מרפק. הועדה בדעה כי אין קשר אנטומי... (מילה לא ברורה - א.א.) בין הקרע בכתף לבין הפגיעה בעצב אולנרי שמקורו מרפק מצד ימין. בחומר הרפואי בו עיינה הועדה בקפדנות לא תוארה פגיעה במרפק בעת התאונה הנדונה. לאור זאת קובעת הועדה כי אין קשר סיבתי בין פגיעה בכתף לבין פגיעה בעצב האולנרי. אין הועדה עוצרת את הדיון ע"מ לאפשר לתובע להגיב מאחר ובכוונת הועדה להוריד את הנכות הנוירולוגית שנקבעה לעצב האולנרי, מאחר ומדובר גם בערר המוסד.

אין מקום להפעיל תק' 15 מסוגל לחזור לעבודה" (ההדגשה הוספה - א.א.).

לסיכום קבעה הועדה כי למערער נכות אורטופדית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 42(1)(ד)(1) לתקנות.

7.      על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.